פורים בראשון לציון
פורים בראשון לציון: קודם כל שאלה של תנועה, ורק אחר כך של תוכן.
ההבדל הכי גדול בין הפקת פורים בראשון לציון לבין הפקה בעיר קטנה הוא לא הרעיונות אלא הכמות. בתי הספר בעיר גדולים, השכבות גדולות בהתאם, ושכבה שלמה שיוצאת יחד לחצר היא אתגר של תנועה לפני שהיא אתגר של תוכן. מערך שנבנה בלי לחשוב על זה נתקע באותו מקום בכל פעם: עמדה אחת אטרקטיבית במיוחד אוספת אליה חצי מהשכבה, שאר המתחמים עומדים ריקים, והמפגש הראשון של התלמידים עם היום החגיגי הוא עמידה בתור. לכן בראשון לציון אנחנו מתחילים כל תכנון מהמספרים — כמה כיתות, כמה תלמידים בכל אחת, כמה סבבים אפשר להריץ בזמן שיש — ורק אז בוחרים מה עומד בכל עמדה.
העיר גם פרושה על שטח מוניציפלי רחב מאוד. מצפון היא גובלת בחולון ובבת ים, מדרום בנס ציונה, ברחובות ובבאר יעקב, והשכונות המערביות החדשות נמתחות לכיוון החוף. המשמעות היא שבתי הספר בעיר לא יושבים באותו רדיוס, ושנסיעה פנימית בין שכונה לשכונה היא חלק מהתכנון שלנו ולא הערת שוליים. אנחנו מגיעים לסיור מקדים בבית הספר עצמו, מודדים את החצר, בודקים נקודת חשמל, מסלול פריקה ואקוסטיקה, ויוצאים עם מערך שמתאים לחלל הספציפי הזה — לא לגרסה כללית שלו.
מה שמגיע ביום עצמו הוא הפקה שלמה ולא אוסף ספקים. מתחמי הפעלה ועמדות צילום שהם שלנו, רחבה עם הגברה ותאורה, מופע שיא, מפעיל צמוד לכל עמדה, הקמה ופירוק מלאים. הרכזת החברתית והצוות החינוכי לא מתאמים בין נותני שירות ולא מחזיקים עמדה — הם משגיחים על תלמידים, מצטלמים איתם, ונהנים מהיום כמו כולם.